המאוחד, תשע”ג 2013.
232 עמ’.
With the power of God : theology and politics in modern Hebrew literature / Hannan Hever
This book proposes a political reading of modern Hebrew literature through the work of Micha Joseph Berdyczewski, Haim Nachman Bialik, Uri Zvi Greenberg, S.Y.Agnon, Nathan Alterman, Moshe Shamir, Dalia Ravikovitch, Meir Wieseltier and Ronit Matalon. At the very base of these readings lies the assumption that despite its claim of secularism, Zionism never actually relinquished its theological roots. It attempts to reveal the religious layer hidden within Zionist language – its words, grammar and expressions, a layer Gershom Scholem analyzed and defined as a repressed force, bound to explode.
The book investigates the politics of the hegemonic national narrative, reading “against the grain” and focusing on its blind spots, its silences, and deviations from the linear, teleological national narrative. It presents a critical stance undermining the smooth merger of theology and politics in the imagined structure of the Jewish state, a merger aimed at erasing the conflict between Judaism and Jewish law necessary to establishing a democratic national state. National theology, established at the beginning of the 20th century, has been assigned a prominent role in the national imagination of modern Hebrew literature. These readings of Hebrew literature’s most prominent authors and poets allow a new understanding of the political role of theology in literature.
הספר בכוח האל: תיאולוגיה ופוליטיקה בספרות העברית המודרנית מציע קריאה פוליטית בספרות העברית החדשה, מתוך עיון ביצירותיהם של מ”י ברדיצ’בסקי, ח”נ ביאליק, א”צ גרינברג, ש”י עגנון, נתן אלתרמן, משה שמיר, דליה רביקוביץ’, מאיר ויזלטיר ורונית מטלון. הספר מניח שעל אף יומרת החילוניות שלה, הציונות מעולם לא נפרדה מתשתיתה התיאולוגית; והוא מבקש לחשוף את הרובד הדתי הטמון במילותיה, בדקדוקה ובביטוייה של לשון הציונות, רובד שגרשם שלום ראה בו כוח סמוי ומודחק שסופו לפרוץ אל פני השטח.
הספר מבקש לעמוד על הפוליטיקה של הסיפור הלאומי ההגמוני, לקרוא אותו “נגד כיוון השיער” ולהתרכז דווקא בנקודות העיוורות, בשתיקות ובחריגות מן הסיפור הליניארי והטלאולוגי של הלאומיות. הוא נכתב מעמדה ביקורתית המערערת על המיזוג החלק בין התיאולוגיה לפוליטיקה בתבניתה המדומיינת של המדינה היהודית, מיזוג שתכליתו להעלים את הקונפליקט בין הדת היהודית לבין כינונה של מדינת לאום דמוקרטית. לתיאולוגיה הלאומית, שגובשה כבר בראשית המאה העשרים, היה מקום מרכזי בדמיון הלאומי של הספרות העברית החדשה. הקריאה המוצעת בכתביהם של סופרים ומשוררים מבחיריה של ספרות זו מעניקה אפוא הבנה חדשה של תפקידה הפוליטי של התיאולוגיה בספרות.
- דברי מבוא (עמ’ 7־17)
- פרק ראשון: הפוליטיקה של ספר חסידים מאת מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (עמ’ 18־39)
- פרק שני: קורבנות הציונות : על “בעיר ההרגה” מאת חיים נחמן ביאליק (עמ’ 40־73)
- פרק שלישי: “ואיפה טור מלכא” : לגורלו של ספר השירים טור מלכא מאת אורי צבי גרינברג (עמ’ 74־89)
- פרק רביעי: תיאולוגיה פוליטית ב”עם לבדד” מאת אורי צבי גרינברג (עמ’ 90־97)
- פרק חמישי: “מטבעי איני מדיני” : תיאולוגיה ופוליטיקה ב”פרקים של ספר המדינה” מאת שמואל יוסף עגנון (עמ’ 98־125)
- פרק שישי: נתן אלתרמן וגבולות החילוניות: “שירים על רעות הרוח” (עמ’ 126־132)
- פרק שביעי: תיאולוגיה ומעמד ב מלך בשר ודם מאת משה שמיר (עמ’ 133־167)
- פרק שמיני: דליה רביקוביץ: “לבד עם השירים” (עמ’ 168־183)
- פרק תשיעי: המכתם התיאולוגי של מאיר ויזלטיר (עמ’ 184־191)
- פרק עשירי: “מיקום, לא זהות” : פוליטיקת ההתגלות ב זה עם הפנים אלינו מאת רונית מטלון (עמ’ 192־201)
- רשימת מקורות (עמ’ 202־212)
- מפתח שמות וענינים (עמ’ 213־232)
